תקראו טוב
לקוחות שלי הם לא כמו שלכם!
הם כאלה מצחיקים מתוחכמים וחריפים אש,
הפעם עשינו אמבוש
ואני אשתף
הלקוחה מתקשת אלי ואומרת לי שהיא יוצאת לפגישה לקראת אירוסין שניים. כבר זמן רב הם יוצאים יחד אבל עכשיו יש התקדמות, זה יותר קרוב מקרוב. והיא רוצה להפתיע אותו עם מתנה.

בעצם הוא מחכה לאוקיי שלה,
וקול ששון וקול שמחה אאואואו,,,

היא רוצה להגיעה לדייט האחרון עם מתנה סופר יוקרתית, גימיק משוגע, משהו פסיכי ברמות. והעיקר שזה יהיה מתנה גברית מתנה שלא קיבל עד עכשיו.
והיא?
⁰היא מזה שובבה.⁰

הזמינה לו בקבוק יין עם ציור של מים ועליו הקדשה אישית של "מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבה"

הזמן היה מצומצם, היא כבר הייתה בדרך לפגישה, והבקבוק עדיין אצלי,

מבחינתי האמבוש עכשיו התחיל.

היא שולחת לו הודעה – יקירי, מה אתה אומר נכון שאתה עובר דרך בית שמש? אולי לא איכפת לך לקחת לי חבילת איפור – סופר חשובה לי להיום בערב….????
והיקר שלה!!
היקר שלה לא היסס לרגע, וענה כמובן בחיובי.
כמה דפיקות בדלת.
אני פותחת והיקר שלה ואומר לי באתי לקחת מוצרי איפור עבור אילה כהן ..(שם בדוי)
אמרתי לו אה אתה זה השליח? והבאתי לו את הבקבוק יין עטוף טוב טוב עם נייר ופצפצים שקית בתוך שקית והוא לא יודע שזה איפור של גבר.
שזה הבקבוק יין שלו
שזה אמבוש מתוק והוא לא חולם.
מפה לשם הם נפגשו. הוא נתן לה את השקית באדיבות.
והיא פותחת לו את השקית איפור ומתוכה היא שולפת בקבוק יין יוקרתי ואומרת לו לחיים לחיים לחיי הנישואין שלנו
התחילו את החיים שלם ברגעים מתוקים ומעניינים לא סתם כמו כולם
הם נשואים כבר מעל שנה באושר ובעושר.
האנרגיות שלי מתמלאים מלקוחות כאלה מצחיקים מתוחכמים וחריפים אש

הפוסט לקוחות שלי הם לא כמו שלכם! הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

משתפת אותך בסוף של הציור המלא, ואיך התהליך המשיך ושיחק לי ברגשות..
אחרי שמילאתי את 45 שמות הקדושים עם עיפרון בתוך השער של רשבי, הוצאתי את הצבעי מים לקחתי את המיכחול ואני מתחליה למלאות חללים ריקים על מטח של קנסון..
ואז אני מגלה שחלק מהשמות ההרוגים שכתבתי מקודם על הקנסון הם נמחקו לי בגלל המים,
לרגע רציתי לחזק את השם..ואני מרגישה שוב סיטואציה כזאת שהייתה לי,
אני לא מצליחה ליראות בדיוק מה השם שהיה כאן כתוב, ואם כבר כן יכולתי ליראות חלק מהשם אז זה היה כזה סוג של תקן ספק לכמה שניות..

ובחרתי להשאיר אותו ככה כמו שהוא, לא להעלות עם צבע ולחזק את השמות,

חלק מהשמות זה ברור וחלק פחות ברור לקריא, וחלקן לגמרי מטושטש עד כדיי קשה לזיהוי השם..

ולמה הבחירה שלי הייתה לא להעלות עם צבע ולחזק את 45 שמות הקדושים,
כי זה גרם לי להרגיש לכמה רגעים את אותן תחושות שעברו אלי ועלייך ועל כל עם ישראל האי ודעות והחוסר עונים, ולהיכנס לפני כניסת שבת עם הבלתי ידוע עם בן דוד השני שלי חי מאושפז או חלילה מת???
עכשיו את מבינה למה? *למה אני ואת יכולים לספור כאן 45 שמות בתוך השער הצבעוני והבואר ולא בדיוק לדעת מי מהם בתוך כל הסערה האיומה?
זה ניראה לי לרגע יצירת עבודה שהייתי צריכה להכין לעבודה של בית הספר עבור נושא השואה…..
גם לך? מה זה ניראה לך? תרצי לשתף אותי?

הפוסט הנה אני עומדת בהבטחות.. הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

בעצם כן כואב פיזי, אולי זה כאב נפשי?
קיצער לא יודעת? אולי זה גם וגם – פיזי נפשי הכל מתערבב לי כאן לרגע..
זה חוזר אלי עכשיו כמו פלשבק..
אני נזכרת שבשנה שעברה זכיתי להגיע רק עד לצומת חנניה ומשם הכל היסטוריה.. רוצה לדעת מה היה הכי גרוע
הכי גרוע זה שהיה שעה מאוחרת עמוק בתוך הלילה שעת חצות כזה,והאוטובוס דואר באין מפריע לכיון ביתי, אני עוטפת חזק בידי הרועדות את דובלה שלי הישן, בעלי על ידי עומד ואומר יחד עם כל החבריה עוד פרק תהילים, עוד ועוד.. שתינו מצפים לשמוע רק טוב עם יד על הדופק, ועדיין היסטריה גדולה, עוד פצוע ועוד אנוש עוד נהדר ו…ולפתע פיתאום אני שומעת שאחד בשם דוד קרויס כבר אחרי….
שאלתי אחרי מה? ובעלי מסתכל אלי עם מבט כזה, (שאני יבין לבד,,,הוא לא התכוון לומר לי באמת, רק לתת רמזים
אחרי נו…. הוא מנסה למלמל לי מאחורי האף!
מה ….ההההההה שעגתי מעומק ליבי
מה דוד אח שלי? לא יכול להיות! אין מצב..הוא כזה חזק גבר שבגברים, הוא יסרוד כל נפילה,
אימלה סכרחורת, ניסיתי לנשום עמוק, לא הצלחתי אולי בגלל שהיה ככה שעתיים אחרי חצות,
איזו הרגשת החמצה, גם לא זכיתי להעלות לרבי שמעון..גם לקחתי חזרה את הממתקים שתיכננו לחלק על הדרך לציון של הרשבי,
וגם דוד, גם הוא לא איתנו?
אני פחדתי להתקשר להורים לאחיות משפחה זה היה לי נורא מכל..

וככה ב7 לפנות בוקר קבלתי טלפון מדויק ואז הבנתי שזה נכון לא דוד קרויס אח שלי,
אבל כן הרב דוד קרויס בן דוד יקר שלי שהשאיר אחריו אלמנה צעירה ו9 יתומים רקים..
רגע המסע הטרגי עוד לא נגמר כאן, בקשו רחמי שמים עבור מאיר בן רחל, אח של אבא שלי שהיה תלוי בין חיים למוות ברגעים קריטים האלו..וזקוק לרחמי שמים, איבדנו עוד שתי קרובי משפחה גפנר, ופאקאטע,
דיי פה ברגעים הללו הרגשתי גמורה נשברתי ובערב שבת שישי צהריים אני מוצאת את עצמי מציירת, סוג של יצירה שאין לי מושג מה אני רוצה לצייר?איך כיוון איזה טכניקה..? פשוט ציור איטואטיבי כזה שמרגישם אל היצירה שזה באמת ציור שמיימי מלא בהשראה של שעת כאב ואובדן 45 קדושים,
רוצה ליראות את ההמשך והסוף של הציור ומה התחושות שלי שהובילו ליצירה המרגשת הזאת?? אני מבטיחה לשתף בשעות הקרובות
מטי דושינסקי -אומנות משכרת

הפוסט איי אייא, זה לא כואב לי באמת פיזי… הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

מאז ועד היום עם ישראל סובל ומתייסר בידי כוחות הרשע האמונים עלי רצח.

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!

ההורים של הורי שרדו את השואה,

אני חוה את זה בdna שלי,

ויש בתוכינו שחוו שואה כפולה ומכופלת רצח ודמים רק בחג בפסח האחרון, ומי מדבר מלפני פסח?

איך אפשר לעבור את היום הזה בלי לעצור ולבקש על גאולת הרחמים?
האבן שציירתי לא שותקת! בקול דממה דקה זועקת ומספרת את אשר עשה עמלק ….! וד' מצילנו מידם כי דם עבדיו יקום, בגאולה שלימה בקרוב
מטי דושינסקי

הפוסט לא תרצח הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

אני ממש מבינה אותך גם אני ככה,
תמיד היה לי תחושה של פחד לדבר על זה,
ניסיתי לאטום אוזניים.. לקפל ידיים, כן גם לעצום עיניים -לא סרטים לא ספרים וגם לא קומיקס..
זה היה לי מפחיד לנסות לשאול לשחזר ולחפור…
אבל בסוף בסוף היו לי המון שאלות – – – ואז זה קרה,
לפני ארבעה שנה היה לי כל כך חשוב להביע את ריגשותי, ולהוכיח ל d- n -a שלי שאני חיה את האובדן והשבר, הסבל והכאב ללא מנוחה וללא הרפיה, והכן יום השואה אצלי זה כל יום ויום מחדש!
הנה אני משתפת אותך בחוויה האישית שלי, בו גם את…
–גם את תוכלי להרגיש על היצירה הסוערת שמולך והלא מתוכננת את החרדות.. הבייבי שעוד קיימת ובעצם חיה את השואה, סוגרת את עיניה בשביל לא לראות את הזוועה שמתרחשת סביבה…
בעצם הבייבי כשציירתי חישבתי כאילו זה אני, עד היום עיני זולגות דמעות כשאני נזכרת איך בכיתי ביצירה המדממת הזאת,
משחזרת לי במוח את המספר החרוט על ידיה של סבתא חיה פראדל עליה השלום, וזיידי -רבי יצחק אייזיק זליקוביץ שלא יכול לשמוע אותי, כי מאז שהנאצי נתן לו מכות רצח על האוזניים הוא איבד הרבה אחוזי שמיעה..
כמה איכפת לי שאמא של אמא הלכה לעולמה רק לפני שנה בגיל 93,
סבתא שהייתה כ"כ עוצמתית נשארה לבד עם אחיה שהיה בחו"ל ועם כל הכח הביאה 13 ילדים זכר לנרצחים ונקמה בהיטלר ימח שמו…
סבתא אולי השנה היית מצליחה לספר לי משהו על משפחתך? על אמא שלך מאטל שאני קרואה על שמה, זוכרת שקראת לי מאטאלע ומטי, אבל פה זה נגמר,
דברנו ביחד כמה שעות לפני פטירתך על מלחמות אוקריינה פוטין…
על השואה התחלת תמיד לספר לי ושוב תמיד כמו תמיד, שמרת על זכות שתיקה, וכך זה תמיד ניגמר, אמרתי לי מאטאלע מיינע, וואס זאל איך דיר זאגן? מה אני אומר לך?
אז את מבינה אותי? מה אני אומר לך? שהתמונה שציירתי הוא חלק ממני ומעם ישראל, פצע שמדמם ולא ניפסק לרגע.
יהי זכרם ברוך יזכרם א-לוקינו לטובה אמן.

הפוסט אני ממש מבינה אותך גם אני ככה, הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

כל ההתרגשות שלי היה כרגיל כמו תמיד

תמיד אני זוכה לתרום לחיי תורה,
תמיד אני משתדל לא לאכזב את אמא שלי בשמים, שנשמתה נפרדה מגופה ועזבה את העולם, בדיוק בדקות הכי מרגשות, כשנשמתי התחברה לגופי והגיעה לעולם.
"כשאני נולדתי"!
כן בלידה שלי אני התייתמתי מאימי! באותן רגעים של מזל טוב לילד חדש שהגיח לעולם, אבי הצדיק התאלמן

ותמיד השתדלתי לזכות את נשמתה של האימי שלא הכרתי, ולנסות להתרגש בנוכחותה, אם כי הרוחנית שלא נראה לעין….

אך הפעם כל ההתרגשות הייתה שונה לגמרי!
אני רגיל לקבל מתנות אחרי ההתרמות שלי, אבל הפעם זכיתי לקבל את אותו כתר ואותן מילים החרוטות על המעיל של הספר תורה החדש שזכיתי שוב לתרום לעילוי נשמת אימי מורתי שלא הכרתי מעולם, לראשונה הרגשתי עד כמה התרומות שלי חשובות בשני העולמות, וזכיתי לחוות א הטעם שחשים כשהנתינה משתקפת מולך כמו במראה, לראשונה הרגשתי שאמא מחזירה לי יד!!!

האם תשתפי גם אותי בהצלחות שבטוח יהיה לך?
ממני אלייך מטי דושינסקי

הפוסט כל ההתרגשות שלי היה כרגיל כמו תמיד הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

בעצם אין לך אנרגיות לכלום, — רק לכלום!

זה מורגש בכזה קור, יאוש, תחושה לא נוחה בלב, לפעמים יש גם לחץ, ואפילו פחד לא מוסבר שאוכל אותך מבפנים,

מוכר לך התחושה הזאת?

אם כן אז את ממש בסדר,
זה שזה קרה לך פעם סימן שאת בריאה בנפשך!
וזה שאת מודעת לזה את עוד יותר אישיות מיוחדת

ועכשיו אני יתן לך טיפ לקחת את החוסר אנרגיות, ולעשות כלום ויצא לך מוצר חדש משלך הניקרא כלום-ניק

יופי אז נמשיך….יצאתי מביתי הקטן לכיוון נעלי גלית הנמצא ברחוב יחזקאל בירושלים,
הגעתי לשם והיה לי בולמוס לאכול את כללללל החנות והנעליים,
וידעתי שיש לי יכולת לקנות אולי זוג אחד..
ראתה אותי מנהלת החנות – היכרנו כבר קודם, שאלה אותי, למי מהאחיות נשרף הבית? הלב שלי דפק על מאה… מלמלתי בשפל קול – שלי! הבית שלי עלה באשששש
ואז היא זורקת אלי עם חיוך – תקחי לך מה שאת צריכה מהחנות, הייתי בשוק,
טוב הבולמוס כבר נהיה קצת פחות, אכלתי את הנעליים בנחת וברוגע,

ולכן בחרתי ליצור נעליים! ולא בושם
חזרתי לשולחן והמשכתי בציור, הכאב עדיין אכל אותי *מבפנים,
אבל אני המשכתי…
ללא שיפוטיות כלפי, ללא להתיחס למה שהייתי רוצה עכשיו להרגיש, ובכלל, ללא רצון להיות מושלמת, ובטח לא בשביל לשתף מתי שהוא מישהו עם היצירה הסוערת והלא מיקצועית בכלל…
סוג של רצון לא לרצות אפילו הנקיפות מצפון שלי!
ואז לפתע גיליתי שאני מציירת ב- טכניקה חדשה שבכלל לא מוכרת בצבעי מים! יצור חדש, סגנון שאין בשום מקום!!!
הרגשתי שנפתח לי פקק של השראות אין סופיות, שכמובן היה פתיח להתמקצעות בציור והמסתעף שהביא אותי למקום שלי היום… והיעד שלי עוד רחוק בע"ה….
ולכן הטיפ שלי אלייך,
אם אין לך חשק ליצור, לעשות, לקדם, לכתוב,לרצות, אל תעשי כלום
או פשוט-
תעשי כלום! תצאי לסיבוב קטן, (אולי תכנסי לנעלי גלית)
תעזבי את העיסוקים שלך לכמה דקות, ותקבלי את הזמן הזה באהבה, זה לא נוצר במקרה המשבר הקטן הזה.
זה סימן שיש לך הזדמנות לגלות פה אוצרות חדשים!
תחבקי את עצמך ותהני מהזמן, זה הזדמנות פזזזזזז
ואז תראי כמה הצלחות רבות יצאו מהכלום-ניק,

האם תשתפי גם אותי בהצלחות שבטוח יהיה לך?
ממני אלייך מטי דושינסקי

הפוסט גם לך קורה כשאת מותשת נפשית ואין לך אנרגיות לעשיה?! הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

בפוסט הזה אני מגלה לך איך נולדה היצירה? ויהיה לך על מה לחכות לפוסט השני,
איך תוכלי מתוך יאוש ותחושת שיתוק ליצור דברים חדשים!

את מאמינה שזה אפשרי? אם כן קדימה הצטרפי למסע שלי…
היה זה בליל יום ראשון חורפי וקררררר,
שעת חצות לילה התיישבתי על שרפרף עייפה ומותשת כשאני מרגישה כשכל כולי עומדת על פתח תהום הפעורה מתחת לרגלי,
חזרתי באותו לילה מביתי הקטן שרק שבוע לפני עלה בלהבות ושרף כל חלקה טובה,
לוקח איתו עשרות יצירות פאר שיצאו מתחת ידי,
המון כלי אומנות עם שלל צבעים עשיר,
והופך אותם לעפר ואפר

הסתובבתי בין ההריסות, הרבה מה לקחת משם לא מצאתי,
אך לפתע הרגשתי שמצאתי אוצר! החזקתי בידי קופסה קטנה עם 13 צבעי מים שנותר לפליטה.

בחזרתי הביתה התיישבתי עם הצבעים,
והתחלתי לחשוף על הבלוק החדש שקניתי את הרגשות הגואים בקירבי,
בעודי מחזיקה את המברשת בידי הייתי קצת מיואשת עם תחושת שיתוק,
רוצה להתחיל ליצור, לפרוק, ולא מצליחה,
היה לי געגוע לפינה השקטה שלי, לכלי המוזיקה שלי, לריחות של בשמים, למזכרות תמונות, לתיקים הצבעוניים,
ומי מדבר בכלל על עשרות נעלי שבת וחול – כי זה אחד התחביבים שלי אוסף של נעליים
טוב אני לא ידעתי מה לצייר אז התחלתי בציור אינטואטיבי, ליצור בלי לדעת מה אני רוצה, אין כיוון! הכל פתוח?! בעצם הכל חסום,! משהו לא נותן לי לזרום,
ואז בחרתי לאט לאט להתחיל בצבע השחור,
נכון שאפשר להרגיש על השחור שהוא התחלה של פירוק?
גם את מרגישה קצת את הקוצניות? ממש ניראה אגרסיבי!
ולאט לאט עברתי לשלב של הכתום עם נגיעה של מאט צבע השחור,
וככה אני המשכתי לכתום והאדום הסוער בקירבי..
עכשיו כשהייתי יותר רגועה עדיין כאב לי מאד הרגש שצף לי…
איך כל הנסיון הזה קרה דוקא לי?
ואת יודעת מה?
הנחתי את הציור על המדף, ויצאתי מביתי להשתחר קצת ולקניות,

עד כאן היית איתי?
אם כן שווה לך לחכות לפוסט הבא

ממני עלייך מטי דושינסקי אומנות משכרת

הפוסט עכשיו תרויחי פעמיים, הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

אני חייב לכם כל כך הרבה תודות לדיוק ולעזרה שקבלתי ממכם השבוע,
הייתי מופתע עד כמה בן אדם עשיר שיש לו הכוווול עוד מסוגל להתרגש ממתנת בקבוק יין יוקרתי מלא בהשראה ואומנות!!!
רגע עוד לא גמרתי זה רק ההתחלה הוא ממשיך לומר לי רגע זה עוד לא נגמר פה,
עשינו סיור בבנין העמותה, עברנו על התיקים, הצגנו את ההכנסות הוצאות, וכמובן ההתקדמות שלנו בשנה האחרונה…

ופה כמעט נפלתי מהכסא, הצ'ק שקבלתי לא היה מוסבר מאילו, איך?איך יתכן שהפעם קבלתי עבור העמותה צ'ק בשווי של אלפי דולרים יותר לעומת הביקורים הקודמים שהיינו במצב כלכלי הרבה יותר קשה?

לקח לי יום יומיים התאוששות ואני מקבל שוב הודעה מהתורם,
מר חשין הבקבוק שלך מולי על שולחני במשרד, וממשיך- קבלתי עשרות מתנות בחיי הבקבוק יין והציור הירושלמי שעליו ריגש אותי, מי האומן?
מה עוד הוא עושה? אני חייב עוד כמה כאלו בקבוקי יין אומנותיים…
לא ידעתי איך לבלוע את השיחה,
ורק הרגע נפל לי האסימון…?! בטח קבלתי צ'ק לא מוסבר של אלפי דולרים,
זה הזכות שלכם הצלחתם לקחת את התורם למקום הכי הכי מרגש שלו שזה ירושלים עיר הקודש, ועוד לתת לזה ערך בקבוק יין יוקרתי!
אני ממש מתרגש כשאני כותב לכם את המכתב, וכבר חושב על הזמנה של עוד כמה בקבוקים לכבוד ט'ו שבט המתקרב עלינו לטובה, ולפורים על זה כבר נדבר קצת יותר קרוב למועד….
תודה רבה מעומק ליבי א, חשין מנכל עמותת —-…
הכי ריגש אותי מכל המכתב איך שזה גרם לתורם לעזור למשפחות נזקקים סך הכל עבור מתנת בקבוק יין משכר
מה ריגש אותך הכי מהסיפור הזה?

מטי דושינסקי אומנות משכרת

הפוסט נס שהיה כיסא מאחוריו, הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.

היא הייתה מושפלת עד עפר, היא רק בת 40+ אמא ל11 יתומים 9 בנים כשאחד מהם לא בדיוק הולך בתלם כמו האחים שלו, מה הכוונה? בחור לא סטנדרט ומטה, אלא בחור שרק המבין ידע להתעסק אתו,
"יודלה פרוע" זה הכותרת שלו בישיבה..עד כאן מובן?
הבנתי שההסטטוס כרגע שאני לא יכולה לשנות, אין בי יכולות להסביר לעולם כמה טוב יש בילד הזה, מעבר ללימוד דף בגמרא,
אבל כן יכולתי להיות חלק ולצייר לאמא החזקה ללא תשלום, בקבוק יין משכר בשביל העסקנים שטרחו ועזרו לו להשתקם, ולהכניס את 'יודלה פרוע' למסגרת חדשה שירגיש שווה בין שווים

מי שלא עבר חרם חברתי לא יבין בכלל עד כמה הפצע פתוח וכואב

אני מרגישה את הכאב כי גם אני הייתי שם, ועוד כינתה אותי המורה של כתה א' כילדת חינוך מיוחד…
סיכום שלי! היה שווה לי להיות בחוויה של העבר, רק בשביל השליחות החד פעמית הזאת!

מטי דושינסקי אומנות משכרת

הפוסט זה שיש לו פצע פתוח ולא טופל טוב עדיין לא אומר שמותר לך לדרוך עליו! הופיע לראשונה ב-מטי דושינסקי.