אני ממש מבינה אותך גם אני ככה,

אני ממש מבינה אותך גם אני ככה,
תמיד היה לי תחושה של פחד לדבר על זה,
ניסיתי לאטום אוזניים.. לקפל ידיים, כן גם לעצום עיניים -לא סרטים לא ספרים וגם לא קומיקס..
זה היה לי מפחיד לנסות לשאול לשחזר ולחפור…
אבל בסוף בסוף היו לי המון שאלות – – – ואז זה קרה,
לפני ארבעה שנה היה לי כל כך חשוב להביע את ריגשותי, ולהוכיח ל d- n -a שלי שאני חיה את האובדן והשבר, הסבל והכאב ללא מנוחה וללא הרפיה, והכן יום השואה אצלי זה כל יום ויום מחדש!
הנה אני משתפת אותך בחוויה האישית שלי, בו גם את…
–גם את תוכלי להרגיש על היצירה הסוערת שמולך 😱 והלא מתוכננת את החרדות.. הבייבי שעוד קיימת ובעצם חיה את השואה, סוגרת את עיניה בשביל לא לראות את הזוועה שמתרחשת סביבה…
בעצם הבייבי כשציירתי חישבתי כאילו זה אני,😖 עד היום עיני זולגות דמעות כשאני נזכרת איך בכיתי ביצירה המדממת הזאת,
משחזרת לי במוח את המספר החרוט על ידיה של סבתא חיה פראדל עליה השלום, וזיידי -רבי יצחק אייזיק זליקוביץ שלא יכול לשמוע אותי, כי מאז שהנאצי נתן לו מכות רצח על האוזניים הוא איבד הרבה אחוזי שמיעה..😣
כמה איכפת לי שאמא של אמא הלכה לעולמה רק לפני שנה בגיל 93,
סבתא שהייתה כ"כ עוצמתית נשארה לבד עם אחיה שהיה בחו"ל ועם כל הכח הביאה 13 ילדים זכר לנרצחים ונקמה בהיטלר ימח שמו…
סבתא אולי השנה היית מצליחה לספר לי משהו על משפחתך? על אמא שלך מאטל שאני קרואה על שמה, זוכרת שקראת לי מאטאלע ומטי, אבל פה זה נגמר,
דברנו ביחד כמה שעות לפני פטירתך על מלחמות אוקריינה פוטין…
על השואה התחלת תמיד לספר לי ושוב תמיד כמו תמיד, שמרת על זכות שתיקה,😔 וכך זה תמיד ניגמר, אמרתי לי מאטאלע מיינע, וואס זאל איך דיר זאגן? מה אני אומר לך?
אז את מבינה אותי? מה אני אומר לך? שהתמונה שציירתי הוא חלק ממני ומעם ישראל, פצע שמדמם ולא ניפסק לרגע.
יהי זכרם ברוך יזכרם א-לוקינו לטובה אמן.